כיצד אדע אם אני יכול לתרום כליה בחיים?

מוגדרת בחוק ובנוהלי משרד הבריאות כתרומה לבן זוג, לרבות ידוע בציבור, הורה, בן או בת, אח או אחות, סבא או סבתא, נכד או נכדה, דוד או דודה, דודן או דודנית, אחיין או אחיינית, וכן "גיס או גיסה".

משמעה תרומה לאדם מסוים כמו חבר, עמית, בן משפחה בקרבה רחוקה, או תרומה של תורם שאינו תושב ישראל, או תרומה שאינה מיועדת לנתרם מסוים, או תרומה במסגרת תוכנית ההצלבות.

על צוותי המרכז הלאומי להשתלות (שהוא חלק ממשרד הבריאות) ובתי החולים להבטיח שהתרומה מבוססת על רצונו של התורם לעבור את הניתוח למרות הסיכונים העומדים בפניו, וזאת שלא למטרת רווח כלכלי או טובות הנאה ובלי שהופעלו עליו כל לחצים חיצוניים, וכאשר המטרה העיקרית של התורם היא לעזור לשפר ולהציל את חייו של החולה.
לכן, מבקש המחוקק, באמצעות הגורמים המעורבים בתהליך, לוודא כי מי שמבקש לתרום איבר לאחר, עושה כן מתוך הבנה של התהליך, בהסכמה מודעת, וכשהוא כשיר מבחינה בריאותית ונפשית לעבור את התהליך, ולמרות כל אלו, הוא יכול להתחרט ולחזור בו מכוונתו לתרום עד לרגע האחרון שלפני הניתוח.
המחוקק דואג לתורם שלא ייפגע מהליך התרומה, וקובע מנגנון של פיצוי כספי בטווח הקצר (החזרים בגין אובדן השתכרות, נסיעות, החלמה), ובטווח הארוך (החזרים בגין טיפולים פסיכולוגיים וביטוח בריאות, חיים ואובדן כושר עבודה). על פרטי התוכנית לפיצוי תורמים וההליך לקבלתם, בפרק מספר 7.

כל תורם עובר בדיקות רפואיות קפדניות והערכות של מצבו הנפשי כדי להבטיח את כשירותו הגופנית והנפשית לעמוד בהליך התרומה, על כל השלכותיו, ועל כך יפורט בפרק מספר 3.